ריאן נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

התובע הגיש תביעה לביטול עסקה שנכרתה בינו לבין הנתבעת ביום 18/11/09 ובמסגרתה חתם התובע עם הנתבעת באמצעות סוכן מכירות מטעמה בשם שאדי נסאר (להלן – "הסוכן") בביתו אשר בכפר כאבול, על הסכם לניוד ארבעה מנויים מחב' תקשורת אחרת אל הנתבעת, וכן לקבלת מכשיר טלפון נייד ושלושה כרטיסי SIM (להלן – "העסקה").

לטענת התובע, כבר בשעות הערב של אותו יום בו התבצעה העסקה, הוא התקשר לסוכן והודיע לו כי מכשיר הטלפון הנייד שנמכר לו איננו מאפשר קבלת שיחות נכנסות, ובמענה לכך השיב לו הסוכן כי הוא ידאג לתיקון הבעיה כבר למחרת.

התובע מוסיף וטוען, כי על אף ההבטחה הנ"ל, הבעיה לא תוקנה ולכן ביום 19/11/09, היינו יום אחד אחרי חתימת ההסכם, הוא התקשר לסוכן והודיע לו אודות ביטול העסקה, ואולם הסוכן סירב לבטל את העסקה.

בכתב התביעה מגולל התובע מסכת פניות ושיחות, הן לסוכן והן למוקדני השירות הטלפוני ואפילו פניות פיזיות למרכז השירות של הנתבעת בדבר רצונו לבטל את העסקה ולהשיב את הציוד שרכש, אך ללא הצלחה משום שהנתבעת סירבה לבטל את העסקה.

במסגרת התביעה שלו מבקש התובע נוסף לביטול העסקה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש בסך של 3,000 ש"ח.

לעומת זאת טוענת הנתבעת, כי אין מקום לביטול העסקה מאחר שהתובע הודיע לראשונה אודות רצונו לבטל את העסקה רק מספר ימים לאחר כריתת ההסכם. לחילופין, הנתבעת טוענת כי גם אם מבקש התובע לבטל את העסקה, הרי שלאור המועד בו נתקבלה הודעתו (מספר ימים לאחר כריתת ההסכם), ביטול העסקה כרוך בהשבה של הציוד שסופק לו, בתשלום החובות שנצברו עד היום, וכן בתשלום 'קנס' כספי בסך של כ- 7,000 ש"ח כמתחייב מהוראות ההסכם ביניהם עקב סיום מוקדם של ההתקשרות ביניהם.

בדיון שהתקיים לפניי העידו התובע, נציגת הנתבעת והסוכן. בדיון התובע דבק בגרסתו כי הוא ביקש לבטל את העסקה כבר למחרת היום, ואילו הסוכן טען כי התובע פנה אליו לראשונה כדי לבטל את העסקה כעבור יומיים-שלושה מיום חתימת ההסכם. כמו כן אישר הסוכן בפניי, כי נתגלתה בעיה מסוימת לגבי קבלת שיחות במכשיר שסופק לו, ואולם בעיה זו נמשכה שעות ספורות בלבד ותוקנה עוד באותו יום בו נחתם ההסכם.

עוד טוענת הנתבעת, כי הסיבה האמיתית שעומדת מאחורי הרצון של התובע לבטל את העסקה הוא החשש שלו מפני הקנס הכספי שיוטל עליו על ידי חברת התקשורת האחרת עקב סיום ההתקשרות שלו עמה לפני תום התקופה שסוכמה ביניהם.

הנה כי כן, מדובר בגרסה מול גרסה בכל הקשור למועד בו הודיע התובע לראשונה אודות רצונו לבטל את העסקה, כאשר גם לפי גרסת הסוכן ההודעה נתקבלה באיחור של יום אחד מהמועד האחרון שבו רשאי היה התובע לבטל את העסקה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, נחה דעתי להעדיף את גרסתו של התובע ולו מן הטעם, כי בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי הפניה הראשונה של התובע אל הסוכן לגבי ביטול העסקה היתה בחלוף כ- 3-4 ימים מיום חתימת ההסכם, בניגוד לגרסת הסוכן כפי שהובאה לעיל.

אשר על כן, אני קובעת כי התובע רשאי וזכאי היה לבטל את העסקה עם הנתבעת ואילו סירוב הנתבעת לעשות כן, היה שלא כדין.

לא אוכל לסיים את פסק הדין מבלי להתייחס להתנהלות הקלוקלת של הנתבעת אל מול התובע, אשר סירבה מחד גיסא לבטל את העסקה ולקבל חזרה את הציוד, ומאידך גיסא לא עמדה בתנאי העסקה בכך שלא שילמה לחברת התקשורת הקודמת של התובע את 'קנס היציאה' עקב סיום מוקדם של התקשרות התובע עמה. אל מול כל אלה, הנתבעת לא היססה לדרוש מהתובע את תשלום הקנס הנקוב בהסכם שנחתם ביניהם כתנאי לביטול ההסכם, אם יעמוד התובע על סיום ההתקשרות עמה.

התנהלות זו אינה ראויה, ולא כל שכן אם התובע ביקש לבטל את העסקה כדין.

סיכומו של דבר, אני מורה על ביטול ההסכם שנחתם בין התובע לבין הנתבעת ביום 18/11/09 ובכפוף לכך, כי התובע ישיב לנתבעת את הציוד שקיבל ממנה, וישלם רק עבור השיחות שביצע בפועל - ולא בגין חיובים אחרים (כגון: תשלומים בגין חיובים קבועים).

השבת הציוד תתבצע בתיאום עם הנתבעת, ובהעדר שיתוף פעולה מצדה, יש לבצע את ההשבה באמצעות אחד מסניפי השירות שלה.

לסיום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך של 300 ש"ח.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' תמוז תש"ע, 20 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: